בשיר המוכר לנו מילדות של המשוררת נעמי שמר ז"ל אצלנו החצר יש שורה שאקטואלית בכל דרך שנצעד בה בחיינו " לכל אדם שפה משלו ודרך משלו להגיד שלום"
כאמא לילדה עם צרכים מיוחדים להודיה שלי שפה משלה. הודיה לא מדברת למעט מילים שאינן מתחברות למשפט.
כאמא אני מתקשרת איתה באמצעות מילים או שפת הסימנים או באמצעות משחק או ציור .
לעיתים אני לא מצליחה להבין מה היא רוצה או שלה קשה להסביר לי , והדבר גורם לתסכול , אך אני זוכרת שהמדובר במצב נתון שאין ביכולתה לשלוט בו ו/או לשנות ולכן אני לא מאשימה אותה.
כהורים אנחנו נהפוך עולמות ונמצא דרך להבין מה ילדנו זקוקים ורוצים.
אך מה קורה איתנו כשזה מגיע לזוגיות ? כאן אנחנו יותר פגיעים , למרות היכולת שלנו לבטא את עצמנו ולדייק מה אנחנו רוצים וזקוקים , פעמים רבות, אנחנו לא מבטאים ומצפים שבן הזוג יתבונן בנו, ירגיש מה אנחנו אומרים גם ללא מילים, וכאשר בן הזוג או בת הזוג לא מבין את פשר ההתנהגות שלנו ולא תמיד מעז לשאול או שאינו יודע לשאול אותנו מה בדיוק אנחנו מבקשים , אנחנו מרגישים מתוסכלים ומתחילים בהאשמות.
בשנים האחרונות כלי הגישור המשמש ככלי לפתרון יישוב סכסוכים , הופך לשפה נוספת שניתן ללמוד אותה ככל שפה נוספת שאנו מכירים.(עברית, אנגלית וכו') וכמו כל שפה חדשה יש לתרגל אותה.
מה שיפה בשפת הגישור הוא, שניתן לתרגל וליישם את השפה בחיי היומיום בכל תחומי החיים שלנו.
בזוגיות לדוגמה על מנת לשמר את היחסים הטובים בבית , הגישור הינו כלי שבאמצעותו ניתן ללמוד להגיע להסכמות מתוך התבוננות והקשבה לצד השני.
כך בעצם הדרך שבה אתם מנהלים את השיח משמש דוגמה לילדכם בהווה ובעתיד והם לומדים מכם כיצד להתנהל האם ברוח של הקשבה ונכונות להגיע להסכמות או ברוח לחימה.
בעבודה לדוגמה : באנטרקציה עם חברים לעבודה, עם מנהלי עבודה כאשר יש לפעמים אי הבנות ומחלוקות.
לסיכום כיום הליך הגישור מוכר בעיקר כשיש רצון להיפרד מבן זוג או שותף לעסקים, אך חשוב לזכור שניתן להגיע לפגישות גישור או סדנאות ככלי לשפר את הקיים ולשפר את השיח שלנו בבית, עם חברים ובעבודה.
בתמונה המצורפת אני והודיה מתקשרות באמצעות משחק
