על פי חוק  הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, אדם מיום לידתו ועד להגיעו לגיל 18 , הוריו הם האפוטרופוסים עליו. הם האחראים עליו ודואגים לו לכל צרכיו כמובן שככל שהוא מתבגר בהדרגה הוא מסוגל לדאוג לצרכיו באופן עצמאי.

 מיום הולדת 18 הופך כל אדם כשיר שאין לו שום מגבלה שכלית ו/או אינו חו"ח חולה במחלה אשר הוא אינו יכול לדאוג לעצמו לאפוטרופוס על עצמו לדאוג לעניינים הנוגעים לרכושו ולגופו. 

כל אדם מגיל 18 הופך לבוגר בעל אחריות משפטית לכל דבר. הוא יכול לחתום על הסכמה לניתוח, חוזים ותצהירים, לעמוד לדין וכו'. הוריו, שהיו עד כה "האפוטרופוסים הטבעיים" שלו, מנועים מלבצע במקומו כל פעולה, או לקבל החלטות עבורו.

בשלב מסוים לא תמיד בעיקר כשמגיעים לגיל זקנה או חו"ח חולים במחלה אשר לא מאפשרת לאותו אדם לדאוג לצרכיו , מכורך המציאות נאלצים בני משפחתו לפנות לבהמ"ש לצורך מינוי אפוטרופוס עליו.

ההליך הזה מתבקש בהנחה שאותו אדם לא ערך ייפוי כח מתמשך או מסמך הבעת רצון שני כלים המאפשרים לאדם כאשר הוא עדין כשיר קוגניטיבית לכתוב ולבקש כיצד הוא רוצה שייטפלו בו ומי יטפל בו כאשר לא יוכל לדאוג לעצמו.

הבקשה לכשרות המשפטית יכולה לעשות על גוף או רכוש או שניהם יחד , תלוי במצבו של אותו אדם שעבורו מבקשים.

הבקשה מובאת מול בית המשפט לענייני משפחה , והשופט דן בבקשה ומקבל החלטה על פי המסמכים המוצגים בפניו באשר למצבו של אותו אדם, שבגינו מבקשים למנות אפוטרופוס.

השופט יכול למנות מינוי זמני ולאחר מספר חודשים למינוי קבוע. הכל בהתאם למצבו של אותו אדם.

 אפוטרופוס הוא תפקיד אחראי ונושא בתוכו אחריות רבה. במסגרת המינוי מחויב אותו אדם שמונה לרשום ולדווח על כל הוצאה וכל פעולה שנעשתה עבור אותו אדם עליו הוא אחראי.

לעיתים אדם יכול להגיש בקשה להיות אפוטרופוס ולבסוף הוא לא מתמנה משום שהשופט לא חשב שהוא מתאים או שהוגשה התנגדות של בני המשפחה שאותו אדם ימונה.

אפוטרופוס לאדם עם מוגבלות שכלית

כאשר בוחנים את נושא האפוטרופסות במשפחות להן יש ילד מיוחד, נקודת ההסתכלות  הינה שונה לחלוטין. בניגוד לילד שאינו מוגבל שכלית ו/או לא סובל חו"ח ממחלה לה הוא נזקק לעזרה כל ימיו ההורים לילד מיוחד הינם אפוטרופוסים לכל החיים כל עוד הם חיים וכל עוד הילד חי.

אותו אדם בעל מוגבלות  לא תמיד מצליח ויכול להביע , מהם רצונותיו וצרכיו והוריו הם המחליטים עבורו. התעסקות עם הדאגה ללד ועתידו מתחילה בערך מהרגע שהוא הוכרז והוכר ע"י המל"ל  כמוגבל כאדם הזקוק לטיפול מלא והשגחה  מרגע לידתו ועד יומו האחרון.  

עיקר ההתעסקות ככל שהילד בגר היא מי יטפל בו לאחר שהוריו לא יוכלו או לאחר שיסיימו את חייהם.

במקרה הנדון אותו אדם בעל מוגבלות  לא תמיד מצליח ויכול להביע , מהם רצונותיו וצרכיו והוריו הם המחליטים עבורו.

לסיכום במקרים שבהם ילדים עם מוגבלות המגיעים לגיל 18 אינם מסוגלים לקבל החלטות ולדאוג לעצמם, יש למנות להם אפוטרופוס שיהיה בעל סמכות חוקית לדאוג לצורכיהם ולפעול למענם ובמקומם.

דרכים חלופיות למינוי אפוטרופוס לאדם עם מוגבלות, אשר יאפשרו לאדם המוגבל גם להחליט

ישנם מקרים  שבהם הקשיים של האדם עם המוגבלות אינם חמורים עד  כדי לשלול את כשרותו המשפטית, במקום למנות לו אפוטרופוס בשנת 2018 נעשה תיקון לסעיף 18 לחוק ובו התאפשר לאדם שמוגבלותו אינה חמורה  למנות תומך החלטות כחלופה למינוי אפוטרופוס.

תפקידו של האדם שמונה  כתומך החלטות, לסייע לאותו אדם עם מוגבלות שכלית  בקבלה והבנה של מידע מגופים שונים, במיצוי זכויות ובקבלת החלטות

את הבקשה יש להגיש לבית המשפט לענייני משפחה

מה ההבדל בין אדם שמונה לאפוטרופוס  על אדם אחר לבין אדם שמונה לתומך החלטות ?

בניגוד לאפוטרופוס, תומך ההחלטות אינו אמור לקבל החלטות עבור האדם שעבורו מונה