אפוטרופסות

על פי חוק  הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, אדם מיום לידתו ועד להגיעו לגיל 18 , הוריו הם האפוטרופוסים עליו. הם האחראים עליו ודואגים לו לכל צרכיו כמובן שככל שהוא מתבגר בהדרגה הוא מסוגל לדאוג לצרכיו באופן עצמאי.

 מיום הולדת 18 הופך כל אדם כשיר שאין לו שום מגבלה שכלית ו/או אינו חו"ח חולה במחלה אשר הוא אינו יכול לדאוג לעצמו לאפוטרופוס על עצמו לדאוג לעניינים הנוגעים לרכושו ולגופו. 

כל אדם מגיל 18 הופך לבוגר בעל אחריות משפטית לכל דבר. הוא יכול לחתום על הסכמה לניתוח, חוזים ותצהירים, לעמוד לדין וכו'. הוריו, שהיו עד כה "האפוטרופוסים הטבעיים" שלו, מנועים מלבצע במקומו כל פעולה, או לקבל החלטות עבורו.

בשלב מסוים לא תמיד בעיקר כשמגיעים לגיל זקנה או חו"ח חולים במחלה אשר לא מאפשרת לאותו אדם לדאוג לצרכיו , מכורך המציאות נאלצים בני משפחתו לפנות לבהמ"ש לצורך מינוי אפוטרופוס עליו.

ההליך הזה מתבקש בהנחה שאותו אדם לא ערך ייפוי כח מתמשך או מסמך הבעת רצון שני כלים המאפשרים לאדם כאשר הוא עדין כשיר קוגניטיבית לכתוב ולבקש כיצד הוא רוצה שייטפלו בו ומי יטפל בו כאשר לא יוכל לדאוג לעצמו.

הבקשה לכשרות המשפטית יכולה לעשות על גוף או רכוש או שניהם יחד , תלוי במצבו של אותו אדם שעבורו מבקשים.

הבקשה מובאת מול בית המשפט לענייני משפחה , והשופט דן בבקשה ומקבל החלטה על פי המסמכים המוצגים בפניו באשר למצבו של אותו אדם, שבגינו מבקשים למנות אפוטרופוס.

השופט יכול למנות מינוי זמני ולאחר מספר חודשים למינוי קבוע. הכל בהתאם למצבו של אותו אדם.

 אפוטרופוס הוא תפקיד אחראי ונושא בתוכו אחריות רבה. במסגרת המינוי מחויב אותו אדם שמונה לרשום ולדווח על כל הוצאה וכל פעולה שנעשתה עבור אותו אדם עליו הוא אחראי.

לעיתים אדם יכול להגיש בקשה להיות אפוטרופוס ולבסוף הוא לא מתמנה משום שהשופט לא חשב שהוא מתאים או שהוגשה התנגדות של בני המשפחה שאותו אדם ימונה.