כאשר נפטר לא הותיר אחריו צוואה, או הותיר צוואה רק על חלק מרכושו, יש צורך לקבוע מי הם יורשיו וכיצד יחולק עיזבונו בין אותם יורשים. יורשיו של נפטר, שלא השאיר צוואה, נקראים יורשים על פי דין, והם כפופים להוראות הקבועות בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 ותקנותיו.
חוק הירושה קובע כי על מנת לחלק את העיזבון בפועל יש צורך בהוצאת צו ירושה – צו משפטי המכיל את פרטי הנפטר, תאריך הפטירה, שמות יורשיו ואת חלקו היחסי של כל יורש בעיזבון.
צו ירושה שניתן, כמוהו כפסק דין – סופי ומחייב, המצהיר כלפי "כולי עלמא" מי הם יורשיו של הנפטר ומהו חלקו של כל אחד מהם בעיזבון הנפטר.
רק לאחר קבלת צו הירושה, ניתן לגשת עם הצו לגופים כגון משרד הרישוי או רשם המקרקעין ולשנות בעלות על רכב הנפטר או לבצע פעולות.
חשוב לציין כי צו ירושה אינו קובע מהו העיזבון עצמו – מהם הנכסים הכלולים בעיזבון, מהו היקף העיזבון ואלו זכויות או חובות כולל העיזבון.
צו ירושה מתייחס רק לעובדות ספציפיות מאוד: העובדה כי המוריש מת, מקום מושבו של המוריש, מי הם יורשיו של המוריש ומהו חלקו היחסי של כל יורש בעיזבון המוריש. משכך, כוחו של צו הירושה כראיה משפטית תקף אך ורק לעובדות אלו. נכסי הנפטר.