הסכם בו בני זוג אינם רשאים על פי הדין העברי להינשא בבית הדין הרבני כדת משה וישראל עורכים. במסגרת הסכם מגדירים את היחסיים המשפחתיים החל מהשלב הראשוני של מיסוד הקשר הזוגי.
היות ובני הזוג אינם יכולים להינשא בארץ על כן הסכם חיים משותפים, נותן לכל אחד מהצדדים הגנה משפטית שאותה ניתן לעגן משפטית בעתיד. וכמו בהסכם הדדיות היות וההסכם נחתם במועד בו היחסים בין בני הזוג הם טובים ואוהבים , אזי ההסכמות ששקפו את הרצון של כל אחד להתחשב בצורך של השני.
ההסכם מסדיר את יחסי הממון והרכוש בין בני הזוג ומסדיר את פירוק הבית המשותף, במקרה בו חלילה מחליטים בני הזוג לסיים את מערכת היחסים ביניהם.
בנוסף ניתן לכלול בהסכם את המענה לסוגיות: סוגיית מגורים משותפים, זמני שהות הילדים, חינוך; מזונות אישה; מקרה של אובדן כושר השיפוט של אחד מהצדדים במקרה של מחלה קשה, הסדרת ירושות על ידי עריכת צוואה.