אם נשאל אתכם או את הילדים, למי התגעגעתם בתקופת הסגרים בקורונה התשובה תהיה ?
סבא וסבתא.
בעשורים האחרונים , המשפחה שינתה את פניה ושני בני הזוג יוצאים לעבוד במשרה מלאה, מתוך נסיבות כלכליות , הרצון לשדרג את רמת החיים והרצון להגשים את עצמם.
אך מה לעשות ששעות העבודה וימי החופשה לא מותאמים לשעות מערכת החינוך, והורים רבים עובדים עד שעות מאוחרות ומישהו צריך לטפל בילדים ולקחת אותם לחוגים.
רבים מן ההורים בוחרים שהסבים והסבתות יטפלו בילדים , גם אם יש להם אפשרות לממן מטפלת קבועה.
הסבים והסבתות שבמשך שנים חלמו על היום שיצאו לגמלאות וינוחו ויטיילו , מוצאים את עצמם בפרק ב בעבודה חדשה ושמה "בייביסיטר לנכדים" לעיתים מספר פעמים בשבוע ומטיילים בין הערים כדי לשמור בכל יום על נכד אחר.
אין ספק שטיולים יש מנוחה אין, אך הם נהנים מהנכדים , מפנקים ועם הזמן הופכים לעוגן יציב ואיתן לנכדים הם מעורבים ושותפים בחיי הנכדים.
בנוסף הם פנויים יותר להקדיש זמן ותשומת לב מלאה ואף מגשרים על הפערים בין ההורים לילדים.
הנכדים נהנים עד שיום אחד כרעם בהיר ההורים מחליטים להתגרש ?
בנקודה הזו הורים אל תעשו את הטעות ותפרידו כחות בין ילדכם לסבים וסתות.
תשמרו את הקיים גם במסגרת הסכם הגירושין. הסבים והסבתות הם העוגן האיתן של ילדכם, בייחוד עתה שהם מרגישים שהקרקע נשמטת כשאתם נפרדים. הקשר בין ילדכם לסבא וסבתא הוא ארוך טווח הוא חשוב ומועיל לכל הצדדיים ולכן חשוב להדגיש ולהגיע להסכמות לגבי הקשר גם לאחר שתתגרשו.